זהו המחוון החשוב ביותר בלוח השעונים שלנו, כשאנו נמצאים בטיסה שבה יש תנאי ראות. המהירות היא נשמת אפו של המטוס: אנו זקוקים למהירות כדי ליצור עלוי על הכנפיים, ולכן יש לשמור על מהירות מינמלית של המטוס, בהתאם להוראות היצרן.
מדידת המהירות מתבצעת בדרך כלל בקשרים או במייל יבשתי. כדאי בהזדמנות זאת להזכיר לעצמנו את יחסי ההמרה הרלבנטיים:
החלק המסומן בקשת ירוקה על פני מד המהירות, הוא החלק שבו מתבצע תפעול רגיל של המטוס במהירויות שבהם ניתן לבצע תמרונים רגילים.
הקשת הצהובה מסמנת מהירויות גבוהות ביחס למטוס הספציפי (תלוי בחוזק המבנה של המטוס המסוים), ובתחום הצהוב נטוס, במטוס המסויים הזה, רק במזג אוויר נוח וללא חתחות משמעותי. במד המהירות העליון, בדף זה, אפשר לראות שהקשת הצהובה (קצת דהויה בצילום), היא בטווח שבין 125 ל- 173 קשר בערך.
הקו האדום הוא המהירות המירבית המותרת למטוס זה.
הקשת הלבנה מ(בין 35 ל- 85 קשר) סמנת את הטווח שבו מותר להפעיל את המדפים, במטוס המסוים שבו צולם מד המהירות.
ישנם מטוסים שבהם אין קשת צהובה ואז על הטייס לזכור את מגבלת המהירות במזג אוויר מחותחת.
זהו המחוון החשוב ביותר בלוח השעונים שלנו, כשאנו נמצאים בטיסה שבה יש תנאי ראות. המהירות היא נשמת אפו של המטוס: אנו זקוקים למהירות כדי ליצור עלוי על הכנפיים, ולכן יש לשמור על מהירות מינמלית של המטוס, בהתאם להוראות היצרן.
