טייס פרטי אינו חייב להמריא בתנאי מזג אוויר קשים. הוא טס להנאה ולא מחויב ללוחות זמנים. לכן יש לו את הפריבילגיה לטוס בתנאי מזג אוויר טובים בלבד. למרות זאת, אנו לומדים במסגרת קורס טיס, לנחות גם בתנאים קשים. זה כולל בין השאר נחיתות בתנאים של רוח צד. רוח צד עלולה לגרום למטוס לסטות מציר התנועה הרצוי שלו. הטייס מעונין לשמור על ציר תנועה רציף, במיוחד בגישה הסופית לקראת הנחיתה. הרוח דוחפת מצד אחד ולכן הטייס מטיס את המטוס "עם האף לרוח" ועל ידי כך שומר ציר מסלול. לקראת הנגיעה, על הטייס "ליישר" את אף המטוס על ידי הכנסת רגל, בכדי שציר האורך של המטוס יהיה מיושר עם ציר המסלול. באותו זמן יש להחזיק את הכנף הפונה לרוח, נמוכה, על ידי הטיית המאזנות לתוך הרוח.
התוצאה אליה אנו שואפים היא ששניות ספורות לפני הנגיעה, המטוס יהיה מיושר לגמרי עם ציר המסלול והנגיעה במסלול תתבצע עם כן הנסע שבצד ממנו מגיעה הרוח (בלבד), ורק לאחר מכן, עם כן הנסע/הגלגלים בצד השני ולבסוף עם גלגל האף.
אני ממליץ בחום רב לראות את הסרטונים שבמאמר זה כמה פעמים. אל תתביישו לחזור ולראות אותם שוב ושוב; זה כדאי. שימו לב לפרטים הקטנים; נסו לראות מתי הטייס מבצע את התמרון בצורה נכונה ומתי לא. אנחנו נתרגל תמרון זה לפני ולפנים עד שתגיעו בו לרמת שליטה מוחלטת.
נתחיל בסרטון שצולם על ידי מיקי כהן. הסרטון מראה נחיתה ברוח צד קלה יחסית (וקטור צד של 5 קשר בערך), כאשר הצילום מתבצע מתוך תא הטייס בססנה 152, בהרצליה. המסלול בשימוש הוא 29 והרוח דרום מערבית. שימו לב שישנה אשליה במהלך רוב הפיינל, כאילו המטוס נמצא מימין לציר המסלול, למרות שהוא נמצא בדיוק על הציר. האשליה נובעת מכך שהמצלמה הודבקה לצד השמאלי של השמשה הקדמית במטוס. בכל אופן, שימו לב במיוחד לשני דברים בנחיתה: האחד: הכנסת רגל ימין כדי ליישר את אף המטוס עם ציר המסלול, זמן קצר לפני הנגיעה. השני: העובדה שההצפה מתבצעת עם מצב אף לא גבוה במיוחד. כלומר: בנחיתה רגילה אנו שואפים להציף את המטוס עד שהמהירות תרד למינימום האפשי ורק אז לנגוע במסלול כדי לקבל נגיעה רכה ככל האפשר. לצורך כך אנו מרימים באופן הדרגתי ומתמשך את אף המטוס עד שהוא מסתיר לנו את המסלול בקרבת המטוס, ונוגעים עם אף גבוה יחסית. במצב של רוח צד, אנו יודעים שבמהירות האיטית של ההצפה, המטוס נתון להשפעה חריפה של הרוח הצד ולכן נמנעים מהצפה ארוכה, ולכן ממילא הנגיעה מתבצעת כאשר אף המטוס פחות גבוה מנחיתה רגילה.
הינה דוגמא לנחיתה בתנאים קשים, שבה הטייס, מחב' Northwest האמריקאית, ביצע את מלאכתו בצורה יפה. שימו לב במיוחד לרגע שבו הטייס מיישר את אף המטוס עם ציר המסלול ולאחר מכן מוריד את הכנף הפונה לרוח ונוגע קודם כל עם הצד הפונה לרוח ורק לאחר מכן עם הצד האחר, ולבסוף עם גלגל האף. אני מזכיר לכם שיש להמתין בסבלנות עד שהקובץ יורד, הוא קצת גדול, אבל שווה לחכות.
הסרטון הבא, הוא של טייס Alitalia שבסך הכל הצליח להנחית מטוס בתנאים קשים, אבל זה נראה קצת פחות יפה מהסרטון הקודם. העשן הרב שמעלים הצמיגים ברגע הנגיעה נובע משילוב של מהירות גבוהה (שהיא מחויבת המציאות כשמגיעים לנחיתה עם רוח חזקה, במיוחד רוח צד), והעובדה שהמטוס לא היה לגמרי מיושר עם ציר המסלול בנגיעה. גם כאן צריך קצת סבלנות כדי שהקובץ יירד.
הסרטון השלישי שאני רוצה להראות לכם, הוא של בואינג 747 שבסך הכל התיישר עם האף למסלול, זאת אומרת הכניס את הרגל הנכונה, אבל בגלל תמרון מאוחר וחפוז בצע הטיית יתר ובעקבותיה נאלץ לבצע תיקון הפוך עם המאזנות. התוצאה היתה נחיתה "כבדה" עם הרבה מאוד עשן מהגלגלים. יש להניח שאחרי הנחיתה נאלצו להחליף חלק ניכר מהצמיגים. שימו לב: הטעות נובעת מכך שהרוח באה מימין בזמן הנחיתה, ולכן ברגע הנחיתה הכנף הימנית היתה צריכה להיות נמוכה יותר מהכנף השמאלית = כנף לתוך הרוח. מסיבה כלשהי (כאמור לדעתי בגלל תיקון יתר בשלב הראשון שנבע מהאחור בתחילת בצוע התמרון) נאלץ הטייס לנחות כאשר הכנף הימנית דווקא גבוהה מהשמאלית. התוצאה היא שהרוח שבאה מימין מפעילה עכשיו עצמה כפולה על המטוס ומנסה לדחף אותו מהמסלול החוצה. עומס זה מגיע לכני הנסע ולצמיגים שלא בנויים לקבל עומס מהצד, אלא רק מלפנים, ולכן הצמיגים "צורחים" ומעלים עשן כבד מאוד. יש סכוי לא רע במצב כזה לגרום גם לקריעה של חלק מהצמיגים.
אחרי שראיתם שלוש דוגמאות עם הסברים, צפו בסרטון הבא שמביא מספר נחיתות של מטוסים שונים ברצף, כולם בתנאים קשים מאוד. כדאי גם להגביר רמקולים, יש מוסיקת רקע נחמדה. להמתין בסבלנות שהקובץ יירד. תיהנו.
לסיכום, בזמן שיש רוח צד, אנו מגיעים למסלול כשאף המטוס פונה לרוח ואנחנו בגישת "סרטן", כלומר האף פונה הצידה, אבל כוון ההתקדמות הקרקעי של המטוס הוא ישר למסלול. ה"טריק" הוא ללחוץ עם הרגל הנגדית, כדי ליישר את אף המטוס לפני הנגיעה. הבעיה שנוצרת אז, היא שהרוח המגיעה מהצד, שעד עתה נוטרלה על ידי הכנסת האף לרוח, דוחפת אותנו עכשיו ועלולה "לזרוק" אותנו מהמסלול. הפתרון: הכנסת הכנף בד הרוח, לתוך הרוח. כלומר עם הרגל אנחנו לוחצים לצד הנגדי לרוח, כדי ליישר את אף המטוס עם ציר המסלול ועם היד אנחנו מגלגלים לכוון ממנו מגיעה הרוח, כדי להנמיך את הכנף לתוך הרוח.
